הים שבי

חוף הים בשבי ציון.

מחשבות של ים, תדר של ים, רוח של ים, מצב רוח של ים, חיי ים.

מה מביא לי הים?

איזו רכות נמזגת במפגש שבין הגלים לבין רכות החול. משהו קבוע יציב.

משהו שלא משתכנע מהרוח ומקצבה.

תבוא רוח, יבוא גל, החול נשאר.

רך, חם, זורם בין אצבעות רגליי.

רגע רוח, רגע בלי.

מה מצב הרוח?! גלית…

מבינה שבחיים שלי נחוצים גלים וגלים.

גלים של שינוי גלים של גמישות וגם גלים של רוח וים.

משהו שמשאיר את נוקשות האבנים והבזלת מאחור,

משהו שמותיר את ירושלים שבי בגבי אך בלבי

ומאפשר לי להתמזג עם רוח ים וגלים.

להיפגש עם המקום הרך הזה שבי,

להיפגש עם הנזילות לכאורה של החול והמים.

למזג בתוכי את הקצוות, לנוע בחופשיות, בקלילות בין התדרים,

בין המקצבים השונים שבי ושלי.

ארץ ישראל כולה קדושה, ויש בה מהכל.

גם בי שוכנת ארץ-ישראל, "ארץ הקדושה יקרה חמודה" – שוכנת בי

מתקיימת בין דפי לבי; נושקת רוח לאבן, ומים לחול.

הרוח הזו כשהיא באה,

במה שנתקלת היא משאירה חותם של קול.

קול של רוח בעשבים וקול של רוח בים.

וכשבי מתמזגים הצלילים השונים של הרוח, אני מרגישה הרמוניה, שמחה פנימית,

הרגשה של שלמות כאן ועכשו.

גם אני זקוקה לחוף ולים,

לזליגת החול אלי ובתוכי,

למגע המים הקרים ההולכים ובאים שוב ושוב,

מלחכים את כפות רגליי, מדביקים אליהן אלפי גרגירים של חול

ואת הצדפים הקטנים ביותר.

גם בי אני רוצה לגלות את רכותם של הגלים ורחש קולם – קולה של הרוח.

מה רך בי כחול ומים?

מה קשה בי כבזלת צרובת שמש ורוח?

היכן נפגשים בתוכי הרוח והחומר, נוקשות הסלע ורכות החול?

"רק בגלל הרוח

בתוכי, במוחי בנשמתי

רק בגלל הרוח…הנושבת בגבי"

באים ימים רכים.

באים ימים של קצף גלים וחול נוזלי, ימים רכים, ימים של אהבה.

ימים שבהם הכל אפשרי, כתזוזת החול על פני החוף, כתנועת המים בגלל הרוח,

כתנועת הרוח המלטפת את פני ומותירה בו רישום מלוח.

מבקשת לעצמי יותר חול יותר ים

מבקשת להיות עטופה ברוח

רוצה להרגיש מפגש בין רך לנוקשה

בין יבש לרטוב

בין זורם ליציב.

בין אשה לבעלה, בין נתינה לקבלה.

מפגש בין סלע לחול בין ים למעין.

מבקשת להכיל בתוכי בנוחות ושלווה מזה ומזה,

להיות אני שבי, להיות תמונה של ארץ-ישראל,

להיות אחוזה בה והיא אחוזה בי,

להיות אשה ורעיה ואם – בחיבור.

רוצה להיות האשה שבי – זו הנעה בגמישות וקלילות בתוך מצבים מנוגדים,

בין תדרים סותרים לכאורה.

מבקשת להיות נקודת מרכז לכל הקצוות

להיות מבורכת לכל רוח שלא אביט

להיות מזה ומזה

להיות גם וגם.

להיות האור והחושך, השמש והצל.

להיות כלבנה במילואה, כלבנה בחסרונה.

שומעת, מזהה, מבחינה

מכילה, מתייגת, מניעה וממשיכה הלאה.

להיות יציבה כמו מים

רכה ונעה כמו חול

נושבת ומשמיעה כמו רוח

חזקה כמו בזלת

מתפללת לגשם כמו מעין.

"ובלב אושר שלו"

אושר של מיזוג הקטבים,

אושר שמכיל הכל לרגע אחד

מתמזג ונמזג מקבל ונותן

אוהב ונאהב

רגע של שלום

אתה ואני והרוח.

אֹשֶׁר שָׁלֵו  -   רחל

תְּלוּלִית הַחוֹל שֶׁמֶשׁ רָוְתָה,

עַל תְּלוּלִית הַחוֹל – אֲנִי וְאַתָּה,

וּבַלֵּב –

אֹשֶׁר שָׁלֵו.

חֲצָאֵי צְבָעִים, חֲצָאֵי קוֹלוֹת,

לֹא צָרִיךְ לִשְׁאֹל, לֹא צָרִיךְ לַעֲנוֹת

הַבֵּט, הַקְשֵׁב.

הַעֲבֵר יָדְךָ עַל חֶלְקַת שְׂעָרִי.

בַּלֵּב –

אֹשֶׁר שָׁלֵו,

צֳרִי.