רגש לקיום

 

להיות "משוכנעת" רגשית שאכן יש לי זכות קיום.

"להיות ביש" פירושו להיות מלאה בכל מה שקיים כרגע, כאן ועכשיו.

עכשיו – הוא הויה מלאה ושופעת.

כשאני מכילה וחיה את היש – לא נשאר מקום לפחד לחשש או כל חרדה קיומית אחרת.

התנועה בין רגעי היש, היא תנועת הנפש:

היא חיבור כל החלקים כולם לכדי קו רצוף ישר, לא מפותל, לא מרוסק.

כשכל המערכת נמצאת בזרימה כזאת – כשהקו הוא רציף – מהיכן תבוא "העקיפה"?!

אין לה מקום – היא בלתי אפשרי.

כל 'הטיפולים' שאני עוברת בעצמי עם עצמי

באים לגמרי מציר כוח שהולך ונבנה, הולך וצומח.

אני יכולה לשמוע את גב' ביקורת אומרת לי:

- "נו, מה כ"כ מיוחד בזה?? הרי את עושה את מה שאת צריכה".

- "תודה לך גב' ביקורת. באמת תודה, אך בקרי במקום אחר, לא אצלי ואותי"

.

יש עשייה שבאה מפחד, מחשש, מהרצון להיות 'בסדר' ולעשות מה שצריך.

מכירה את זה.

ויש עשייה שבאה ממקום של בחירה והובלה.

יתכן, שהתוצאה לכאורה נראית אותה תוצאה: עשייה. להיות פרקטית.

אך עשייה שיש בה מהות באה מהאופן בו אני בוחרת לעשות את עשיותיי.

זהו הבדל דק ועדין, אך רישומו ניכר מאוד בכל המערכת האישית.

אני רושמת לעצמי את הנקודה הזו כי היא קריטית לתחושת הביטחון והשמחה.

 

זה לעבור באופן תדיר דרך תהליך של בחירה:

לא רק בחירה בין דבר לדבר – עשייה לעשייה,

אלא בחירה עדינה בין הרגשות המוליכים לאותה עשייה.

את הבחירה הזו אני רוצה לזכור.

רוצה שרטוטי בחירה עדינים ומוליכים,

רוצה לבחור בה שוב ושוב,

רוצה שכל עשייה תהיה מתוך אותו קו רצוף ישר.

שהרגש לקיום יהיה חזק, מעורר, משמח.

 

לבחור את בחירה

לבחור את הרגש

לבחור את הדרך

לבחור את מה שיש לא כי אין, אלא כי יש מה.

לבחור את זווית הראייה:

לפתוח את הצמצם – ולצלם, – להוציאו מצמצומו

לתפוס את הרגע הזה שבו הבנה מתלכדת עם יישום ותוצאתה.

להדפיס את צילומי ה- zoom in הללו,

שיהיו כחותם על לבי.

שדפוסי הצילומים יקדשו את בחירותיי-החלטותיי,

שיהיו נצורים כנבטים לפני צמיחה.

רוצה לגדול, רוצה לצמוח, רוצה לשמוח

רוצה הנהגה, רוצה לכבד את הכובד

רוצה לתת משקל.

רוצה לקדש את מה שמסור לבינה שבי.