תודה

למי אני מודה הבוקר?

 

לנהג המשאית באורך כפול, שסיים את בידוק משאיתו ב'מעבר הגבול' של בקעת הירדן,

עמד לצאת ולא יצא, ראה אותי, המתין לי ואפשר לי לחלוף על פניו

ולהמשיך בדרכי בלי להשתרך אחריו.

תודה לך על הרגישות ותודה לך צניעותך המבחינה בין המשקלים השונים שלנו.

 

תודה לנחליאלי הקטן שרץ וחצה את פסי ההאטה בעודי מאיטה עד מאוד את רכבי,

והזכיר לי שאנו מצפים לגשמי ברכה,

שכבר התחלנו לבקש "ברך עלינו ה' אלוקינו את השנה הזאת… ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה",

שחצה את פסי ההרעדה והזכיר לי שהחום ששורר אצלנו בבית על ההר הוא זמני, בן חלוף,

שזו רק אחיזה של שרידי קיץ טרם בוא החורף,

שזו רק אחיזת עיניים.

תודה לך נחליאלי נודד, שבדרכך דרומה את מזכיר לי ומנער אותי מאשליות.

שאתה מזכיר לי מהי אמונה ומהי תפילה.

 

תודה לעץ במחולה הממתין לי בדיוק במקום הנכון,

שנותן לי מקום חנייה תחתיו, ופורס את צילו בנדיבות להכילני בשעת ההמתנה שלי,

שמזכיר לי שאם רוצים להתמודד עם חמסין ושרב מוטב לטעת עצים.

שמזכיר לי, שכל עץ מפואר החל דרכו כקטן ורך, שהחל דרכו כ"לא יוצלח",

אך גדל וצמח והפך ליפה צמרת ונוף.

 

תודה לחוה אלברשטיין על השיר: שבע

מילים: נורית זרחי
לחן: דני עמיהוד

מזמן מזמן, אחור אחור
הייתי פעם גדי שחור
לא היה חביב ממני
בעדרי רחל אימנו

והיא קשרה אותי בחוט
לכל מקום איתי הלכה
רק רקיקים עם צימוקים
הגישה לי לארוחה

והיא ליטפה והיא חיבקה
והיא נשקה לי בפנים
אחרת איך היו עוברות
עליה שבע השנים….

 

שמביא איתו כל כך הרבה רכות ביום פטירתה של רחל אמנו.

שמעורר בי חשק רב לפגוש את רחל הנערה, הכלה, המאורסת, הממתינה לאהובה 7 שנים,

ממתינה לאיחוד ביניהם כדי לבנות ביחד את בית ישראל.

את רחל, שבצניעותה מסרה לאחותה את סימני האהבה שלה ושל אהובה

ופינתה מקום לאשה נוספת-אחותה, שיחד איתה תבנה את בית ישראל,

שלא חששה לכבודה אלא דאגה לבניית עם.

שצניעותה הוא בפינוי מקומה, שצניעותה מלמדת מהי מידתיות,

שמלמדת אותי שצניעות שייכת ללב.

תודה לך רחל, הלוואי ויכולתי להיכנס אל אוהלך לשיחת נשים ולהכירך מקרוב.